¹ לעיל י״ז:ה׳.

² לעיל כ״א:י״ב.

³ פרשה ס״א:ד׳.

⁴ לפסוק ו׳ (המ׳).

⁵ לעיל כ״א:י״ב.

⁶ קטורה הוא שם שבט ערבי השוכן בקרבת מכה. אולם, שושלות היוחסין הערביות אינן מיחסות לקטורה שבטים רבים.

⁷ פרשה ס״א:ד׳ (המ׳).

⁸ לעיל כ״א:י׳.

⁹ להלן מ״ז:ל׳, דברים ל״א:ט״ז, מלכים א א׳:כ״א ועוד רבים.

¹⁰ ויקרא י״ז:ט׳ ועוד רבים.

¹¹ שמות יב, ט״ו:י״ט, ל״א:י״ד, ויקרא ז׳:כ׳ ועוד רבים.

¹² ראה בפתיחה לפרק כג (המ׳).

¹³ להלן מ״ט:ל״א.

¹⁴ לעיל כ״ב:י״ז.

¹⁵ להלן כ״ו:ב׳ ואילך. והנה מבקרי המקרא במבוכה גדולה. לפי השימוש בשם אלהים יש לייחס פסוק זה שלפנינו ל״מסורת היסוד״, והרי לפיה היה חי יצחק, כמו שאר האבות — לדעתם — כל הזמן בחברון דוקא. הם נאלצים איפוא להודות, שגם לפי ״מסורת היסוד״ לא ישבו האבות כל הזמן במקום אחד אלא התהלכו בארץ, הווה אומר שהיא תואמת בזה את ״שאר המקורות״. שאם לאו, אין להם מנוס מן התירוץ הנואש שהעורך המדומה שילב את מחציתו הראשונה של פסוקנו בתיאור זה, אחר שלקחה ממקור אחר. ואין לראות כלל, למה יעשה כן דוקא במקום זה.

¹⁶ לעיל י״ז:כ׳.

¹⁷ לעיל ט״ז:י״ב.

¹⁸ גם רושמי שושלות היוחסין הערביים מונים את נביות וקידר כבניו הגדולים של ישמעאל, ועל כתבות אשוריות מופיע שמו של נביות כנַבַתוּ או נבתאַי (Schader, Keilinschriften, p. 56). בימי אלכסנדר מוקדון מופיעים הנבטים כאומה חזקה שכבשה את מושבי בני אדום, וחורבות בירתם פטרה ומטבעותיהם מעידים עד היום על תרבותם של בני ישמעאל אלה. טראיאנוס החריב את ממלכתם.

¹⁹ להלן כ״ח:ט׳.

²⁰ ישעיהו כ״א:י״ז ועוד.

²¹ ישעיהו מ״ב:י״א, ירמיהו מ״ט:ל״א, יחזקאל כ״ז:כ״א.

²² ולא חדר, כפי שאחדים רוצים לקרוא.

²³ ההגריאים המוזכרים אף הם בפרשה זו אינם מוזכרים כאן. מסתבר שהם שבט צעיר יותר.

²⁴ ברם, היו שזיהו זה עם זה שני השמות (פדן וארם נהרים), ואף בקשו לראות בשוני שביניהם הוכחה למקורות שונים, כאשר השם פדן או פדן ארם בא תמיד ב״מסורת היסוד״, בעוד שהמקורות האחרים משתמשים בשם ארם נהרים. והנה השם ארם נהרים בא בכל התורה כולה רק פעמיים, פעם אחת בספר בראשית ופעם אחת בספר דברים. ומכיוון שהמובא בספר דברים אינו ענין לכאן (השווה בפנים), הרי שיש רק פסוק אחד ויחיד שבו בא שם זה, ובוודאי אין להסיק מזה שום מסקנה (גם אם אין רוצים לקבל פירושנו).
יכול היה זה להיות מקרה שפעם אחת ישתמש הכתוב בשם הבלתי שגרתי במקום השם השגור בפי כל שבא בכל שאר הכתובים. ולא קשה יהיה למצוא הקבלה לתופעה כזאת. ועוד. עצם מסקנתם של המבקרים היא בחינת צבת בצבת עשויה. שכן, בשום פנים אין להוכיח את השתייכותם של כל הפסוקים שבהם בא השם פדן ארם אל ״מסורת היסוד״ בראיות ברורות. אדרבא. הביטוי פדן ארם הוא אשר משמש לעתים הוכחה יחידה, שהם שייכים ל״מסורת״ זו. כך, למשל, לא היו משייכים את הקטע ל״א:ד׳ — ל״ב:א׳ ל״מסורת היסוד״ (כי שם בא השם אלהים), אלמלא הביטוי פדן ארם שם ל״א:י״ח. וכן הדבר לגבי ל״ג:י״ח ועוד יותר לגבי מ״ח:ז׳, והשווה החוקרים החדשים עלה״מ.

²⁵ ואכן מעידים אנשי מדע הגיאוגרפיה, שחרן שוכנת במישור המוקף הרים. ובקרבת חרן קיים תל הנקרא פדן וגם ישוב בשם זה.

²⁶ Mesopotamia.

²⁷ השווה סנהדרין ק״ג. וברש״י שם ד״ה וישמע אליו, וראה גם במדרש רות רבה ה׳:ו׳ ״אמר רבי לוי, בערביא צווחין לחתירה עתירה״, וראה גם בבראשית רבה ס״ג:ה׳ (המ׳).

²⁸ השווה סוכה י״ד. ״למה נמשלה תפילתן של צדיקים כעתר״ וכו׳ וכן הוא ביבמות ס״ד. (המ׳).

²⁹ בראשית רבה ס״ג:ה׳ (המ׳).

³⁰ להלן כ״ז:מ׳.

³¹ לעיל י״ד:י״ח.

³² להלן פסוק ל׳ ועוד.

³³ להלן ל״ב:ד׳ ועוד.

³⁴ ראב״ע ורשב״ם.

³⁵ שמואל א ב׳:ט״ז, ט׳:כ״ז, מלכים א א׳:נ״א, כ״ב:ה׳.